פסק-דין חלקי בתיק ת"א 20316-08-10

רקע

גב' גורן מירי, ילידת 1944 (להלן: "התובעת") רכבה על אופניה לאורך רחוב הופיין שבחולון על המדרכה מכיוון מערב למזרח. התובעת פגעה בקטנוע שחנה על המדרכה מול בית מס' 20, ונפלה עם אופניה כאשר הקטנוע החונה נפל על רגלה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף. הקטנוע בעל מ.ר 1369224 הוא בבעלותו של מר שחורי צורי (להלן: "הנתבע 1"). לקטנוע החונה לא היה כיסוי ביטוחי בקרות התאונה ועל כן הוגשה התביעה גם כנגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת 2").

ביום 16.01.11 נערכה ישיבת קדם משפט בתיק זה. בהחלטתי שניתנה בסיומה של ישיבת קדם המשפט קבעתי את התיק לישיבת הוכחות לעניין השאלה - האם נסיבותיו של תיק זה עומדות בגדרי "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), אם לאו.

ביום 06.05.11 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו התובעת, הנתבע 1, רס"ר זינתי וויליאם ורס"ר בני פרידמן. לבקשת ב"כ הצדדים ולפנים משורת הדין התרתי גם הגשתם של הסיכומים בכתב. ביום 13.07.11 הוגשו הסיכומים מטעם התביעה וביום 12.09.11 הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת 2.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי יש לקבל את גרסתה של התובעת לפיה הקטנוע חנה על המדרכה באלכסון לרוחבה של המדרכה וכאשר ניסתה התובעת לעקוף את הקטנוע תוך הטיית כידון האופניים שמאלה היא התנגשה בקטנוע, איבדה את שיווי המשקל ונפלה עם אופנייה על פלג גופה השמאלי ובמקביל נפל עליה גם הקטנוע כאשר מכובד משקלו פגעה דוושת האופניים בקרסולה השמאלי של התובעת וגרמה לה לשבר.

ב"כ התובעת טוענת כי גרסה זו נמסרה באורח סדור וקבוע הן תעודת חדר המיון, הן בחקירתה של התובעת ע"י רס"ר בני פרידמן, הן בכתבי הטענות והן בעדותה לפני בית המשפט.

ב"כ התובעת טוענת כי התאונה נגרמה כתוצאה מסיכון תחבורתי שהיוה הקטנוע בדרכה של התובעת ועל בית המשפט לקבוע כי האירוע דנן הוא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. עוד טענה ב"כ התובעת כי על פי תקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה אסורה חניית כלי רכב על גבי מדרכה ציבורית.

ב"כ הנתבעת 2 המלומד טוען באשר נסיבות התאונה כי התובעת מסרה מספר גרסאות סותרות באשר למקומו של הקטנוע בעת התאונה. כך למשל בעדותה במשטרה מסרה שהקטנוע עמד בצד ימין, בתצהיר עדותה טענה כי האופנוע עמד באלכסון באמצע המדרכה במרחק של 2 מטרים מעמוד החשמל. עוד טוען ב"כ הנתבעת 2 כי גרסאותיה של התובעת אינן עולות בקנה אחד עם ממצאי השוטרים שהגיעו למקום שתועדו בתמונות וכי למעשה הוכח בראיות של ממש כי הקטנוע עמד צמוד לקיר ולעמוד חשמל באופן שאינו מהווה סיכון.

עוד טוען ב"כ הנתבעת 2 כי גם במקרה שבית המשפט יקבל גרסתה של התובעת לנסיבות האירוע, דין התביעה להידחות שכן החזקה המרבה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו" לא חלה באשר לא עסקינן בפגיעת רכב ברכב חונה אלא בפגיעת אופניים ברכב חונה. לחילופין טוען ב"כ הנתבעת 2 כי גם אם ייקבע שקיים איסור בהחניית הקטנוע על המדרכה הרי שמכל מקום הוכח שהקטנוע לא היווה כל סיכון תחבורתי שכן הוא עמד צמוד לקיר מאחורי עמוד חשמל כשהוא לא מונע ולא נעשה בו כל שימוש. בנוסף טען ב"כ הנתבעת 2 כי לא מתקיים קשר סיבתי בין החנייה האסורה לבין התאונה. לחילופין טען ב"כ הנתבעת 2 כי האופנוע היווה זירה בלבד והימצאותו במקום הייתה כהימצאות כל חפץ אחר ברשות הרבים.

דיון והכרעה

סעיף 1 לחוק הפלת"ד קובע כדלהלן:

"1. הגדרות

בחוק זה -

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי";

בספרו של המלומד אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי הדין וחישוב הפיצויים, בעמודים  114-113 (מהדורה שלישית, 1999) נכתב:

"השאלה אם התרחשות מסוימת מקיימת אחר ההגדרה המוצעת בחוק הפיצויים למושג 'תאונת דרכים' נבחנת על פני שלושה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם נתקיימו מרכיביה של ההגדרה הבסיסית, לאמור, אם מדובר (1) במאורע (2) שנגרם עקב (3) שימוש (4) ברכב מנועי (5) למטרות תחבורה, ואשר כתוצאה ממנו הוסב (6) נזק גוף. אם אחד מן המרכיבים האלה אינו מתקיים [או שמתקיים חריג גובר המצוי בתוך הגדרת המשנה של השימוש ברכב המנועי - א"ר] שוב אין המקרה מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית. במקרה אשר כזה יש לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני ולבחון אם נופל המקרה לגדר אחת החזקות המרבות ... לפיכך, אם המדובר במאורע שהתרחש עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, או עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או עקב ניצול הכוח המכני של כלי רכב שלא שינה את ייעודו המקורי - הרי זו תאונת דרכים ואפילו לא נתקיימו כל מרכיבי ההגדרה הבסיסית (ובלבד שנגרם נזק גוף)".

במקרה המונח לפניי עסקינן בשאלה אודות החזקה המרבה עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו.

לאחר שעברתי על טענות הצדדים והראיות שבתיק בית המשפט סבורני כי יש צדק בדברי ב"כ הנתבעת 2 המלומד ונסיבות המקרה דנן אינן מתאימות להיכנס בשערי חוק הפלת"ד.